תַּמָּן תַּנִינָן. אֵילּוּ מְנָחוֹת נִקְמָצוֹת וּשְׁיֵרֶיהֶן לַכֹּהֲנִים. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְרִבִּי שמעון בַּר רַב יִצְחָק הֲווֹן יְתִיבִין. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִנְחַת הָעוֹמֶר מְנַיִין שֶׁשְּׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִנְחַת מִנְחַת. מַה מִנְחַת שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן מִן הַשְּׂעוֹרִין. אַף כָּאן מִן הַשְּׂעוֹרִין. מַה מִנְחַת סוֹטָה שְׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אַף מִנְחַת הָעוֹמֶר שְׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. מִן דְּקַייְמִין קָם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל עִם רִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ. חֲמִית הֵיךְ אַפְרְחֵי הָדֵין דִּידָךְ. מִנְחַת סוֹטָה עַצְמָהּ מְנַיִין שֶׁשְּׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אַייתֵי רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא וְתַנָּא לֵיהּ. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶׁמֶן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּבָלוּל שֶׁלַּחִיטִּין. כְּבָר הוּא אָמוּר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לְבָלוּל שֶׁלַּחִיטִּין תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְבָלוּל שֶׁלַּשְּׂעוֹרִין. וְחָרָנָה אָמַר [וַחֲרֵבָה.] מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּחָרֵב שֶׁלַּחִיטִּים כְּבָר הוּא אָמוּר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לֶחָרֵב שֶׁלַּחִיטִּין תְּנֵיהוּ עִנְייָן לֶחָרֵב שֶׁלַּשְּׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּבָלוּל שֶׁלַּחִיטִּין וּבֶחָרֵב שֶׁלַּחִיטִּין אֲנָן קַייָמִין. וּלְצוֹרֵךְ אִיתְאֲמָרַת. לְכָל בְּנֵי אַחֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו. הָאִישׁ חוֹלֵק אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בַּעַל מוּם. וְאֵין הַקָּטָן חוֹלֵק אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תָמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁרִיבְתָה תוֹרָה בְּדָבָר אֶחָד אַתְּ מַרְבֶּה אוֹתָהּ לְכָל הַדְּבָרִים. אֶלָּא אַזְכָּרָה אַזְכָּרָה. מַה אַזְכָּרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן שְׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. אַף אַזְכָּרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָּן שְׁיֵרֶיהָ נֶאֱכָלִין. וְיֵידָא אְָֽמְרָה דָא. וְהֵבֵאתָ לְרַבּוֹת מִנְחַת הָעוֹמֶר לָהַגָּשָׁה. וְהִקְרִיבָהּ. לִרַבּוֹת מִנְחַת סוֹטָה לָהַגָּשָׁה. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
דא. שנא' והבאת את המנחה וגו' לעיל מהאי קרא והרים וגו' את אזכרתה כתיב דדרשינן לעיל מהאי קרא לרבות הגשה למנחת העומר ולמנחת סוטה וכתיב בתריה דהאי קרא והנותרת וגו':
ויידא כו'. מאיזה פסוק אתה למד ונילף נמי למנחת סוטה:
אלא. כלומר דמעתה אין אנו יודעים למנחת העומר דשיריה נאכלין וכן למנחת סוטה אלא מהכא דיליף אזכרה אזכרה נאמר בשאר מנחות והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה ונאמר במנחת העומר ואם תקריב מנחת ביכורים וגו' והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה וילפינן בג''ש דשיריה נאכלין:
אמר ר''י בר' בון מפני כו' אדלעיל קאי דבעי למילף מנחת העומר לשיריה נאכלין מג''ש מנחת מנחת הואיל ואשכחן דילפינן מהאי ג''ש דמשל שעורין היא וע''ז קאמר דבלאו הכי לא מצית למילף מידי ואפי' היה מפורש במנחת סוטה דשיריה נאכלין דכי מפני שרבתה תורה בדבר אחד למנחת העומר אתה מרבה אותה לכל הדברים:
לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו. סיפי' דהאי קרא וכל מנחה בלולה וגו' ודרשינן האיש חולק לעולם ואפילו בעל מום ולא קטן אע''פ שהוא תמים כדאמרינן בריש פ' טבול יום והילכך ליכא למידרש מהאי קרא מידי באם אינו ענין:
ולצורך איתאמרת. דלגופן צריכי לדרשה דלקמיה:
דאמר ר' יוסי בבלול של חטין ובחרב של חטין אנן קיימין גרסינן. כלומר דר' יוסי פליג על מה דדריש לעיל אם אינו ענין כו' דלעולם בין בלול וחרב בשל חטין מיירי קרא כדכתיב לעיל מינה וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת וגו' דאותן מנחות של חטין הן ולא תיקשי הרי כבר אמור:
תנהו ענין לחרב של שעורין. מנחת סוט' דאינה טעונה שמן ומהכא ילפינן דמנחת העומר ומנחת סוטה שיריהן נאכלין:
כבר הוא אמור. דאיתרבי מזאת תורת המנחה וגו' והנותרת וגו' ובמנחת סלת משתעי:
אם בחרב של חטין. שאין בה שמן כגון מנחת מאפה:
וחרנה אמר. תניא אידך מה כו' האי תנא וחריבה דריש ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
תנהו ענין לבלול של שעורין. מנחת העומר דהיא נמי בלולה בשמן:
אם במנחת בלולה של חטין כבר הוא אמור. לעיל והרים וגו' מסלת המנחה ומשמנה וגו' והנותרת ממנה יאכלו וגו':
מה אנן קיימין. מקרא זה למה נאמר:
חמית היך אפרחי הדין דידך. ראית היאך היה מפריח אותך בדבר שאין בו ממש על שאלתך דמנחת סוטה עצמה מנין דנמי לא כתיב בה:
אייתי ר''ז. אדברי' ותנא ליה מהכא דכתיב וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו:
מניין ששיריה נאכלין. לכהנים דלא מפורש בה בהדיא:
ולא כן אמר ר''י. בפרקין דלעיל דגמרינן ג''ש מנחת העומר ממנחת סוטה דבאה מן השעורין וכן נמי ילפינן ממנחת סוטה דשיריה נאכלין:
מן דקיימין. כשקמו ממקום שהיו יושבין והלך לו ר' שמואל ונשאר ר' בא עם ר' ירמיה:
תְּנוּפוֹת מְנַיִין שֶׁהֵן קוֹדְמוֹת לָהַגָּשׁוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי פְדָת. מִסּוֹטָה לָֽמְדוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. סוֹטָה לְחִידּוּשָׁהּ יָצָאת. וְדָבָר שֶׁהוּא יוֹצֵא לְחִידּוּשׁוֹ אֵין לְמֵידִין הִימֶּינּוּ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב. הֵיכָן הִיא תְּנוּפָה. כְּבָר קָֽדְמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר בִּמְנָחוֹת שֶׁאֵינָן טְעוּנוֹת תְּנוּפָה. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. 14a וַיי דָא אָֽמְרָה דְאָֽמְרִין וְהֵבֵאתָ לְרַבּוֹת מִנְחַת הָעוֹמֶר לָהַגָּשָׁה. וְהִקְרִיב. לְרַבּוֹת מִנְחַת סוֹטָה לָהַגָּשָׁה. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְהֵרִים. וְהֵיכָן הִיא תְּנוּפָה. כְּבָר קָֽדְמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תנופות כו'. דתנן במנחות פ''ה דף ס''א דתנופות קודמות להגשות:
מסוטה למדו. דאמרינן לקמן דתנופה קודמת להגשה:
סוטה. מנחת סוטה לחידושה יצאת דלברר עון קאתייא ואין למידין הימנה דחשיבא היא:
זאת תורת המנחה הקרב. דהיינו הגשה והיכן הוזכרה תנופה אלא שכבר קדמה:
אמר ר' יוסי. דאין מכאן ראיה דתיפתר קרא במנחות שאינן טעונות תנופה כו' כגון מנחת הסולת והמחבת סי' כדחשיב שם במנחות:
ויידא אמרה דא. אלא מהיכן למדנו זה:
מדין. מהאי קרא דכתיב והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח ודרשינן והבאת לרבות מנחת העומר להגשה כדאמר שם וכן הוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם:
והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה. וכן הוא אומר והקריב אותה אל המזבח:
וכתיב שם. בתריה והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והיכן הוזכרה תנופה התם דהרי אלו השתי מנחות טעונות תנופה והגשה אלא שכבר קדמה:
משנה: עַד שֶׁלֹּא נִמְחְקָה הַמְּגִילָּה אָֽמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מְגִילָּתָהּ נִגְנֶזֶת וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן. וְאֵין מְגִילָּתָהּ כְּשֵׁירָה לְהַשְקוֹת בָּהּ סוֹטָה אַחֶרֶת. נִמְחֲקָה הַמְּגִילָּה וְאָֽמְרָה טְמֵיאָה אֲנִי הַמַּיִם נִשְׁפָּכִים וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן. נִמְחֲקָה הַמְּגִילָּה וְאָֽמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה מֶעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כּוֹרְחָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מגילתה נגנזת. כדמפרש בגמ':
ומנחתה מתפזרת. היינו שנשרפת על בית הדשן שהיה בעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים דהואיל וקדשה בכלי שרת טעונה שריפה בעזרה:
ואין מגילת' כשירה להשקות סוטה אחרת. דבעינן כתיבה לשמה דכתיב ועשה לה הכהן כל עשייתה לשמה:
המים נשפכין. דכיון דאמרה טמאה אני בדוקה ועומדת היא ומים המרים לא ניתנו אלא לברר את הספק:
מערערים אותה. דדילמא טהורה היא ומחמת ביעתות' קאמרה:
ר''ש אומר כו'. טעמייהו מפרש בגמ':
מתני' היה משקה ואחר כך מקריב. בבבלי פריך הא תנא לי' רישא והקטיר ומפרש דה''ק סדר מנחת סוטה הניף כו' ובהשקאה גופה פליגי בה ר''ש ורבנן:
רַבָּנִן אָֽמְרֵי. כּוֹתֵב וּמוֹחֵק וּמַשְׁקֶה וּמַקְרִיב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כּוֹתֵב וּמַקְרִיב וּמוֹחֵק וּמַשְׁקֶה. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁמְּחִיקָה סְמוּכָה לְהַשְׁקָיָה. אֶלָּא דְּרַבָּנִן אָֽמְרֵי. כּוֹתֵב וּמוֹחֵק וּמַשְׁקֶה וּמַקְרִיב. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כּוֹתֵב וּמַקְרִיב וּמוֹחֵק וּמַשְׁקֶה. תַּנֵּי. לְעוֹלָם הִיא יְכוֹלָה לַחֲזוֹר בָּהּ עַד שֶלֹּא תִקָּרֵב מִנְחָתָהּ. קָֽרְבָה מִנְחָתָהּ וְאָֽמְרָה. אֵינִי שׁוֹתָהּ. מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כּוֹרְחָהּ. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. בְּרַם כְּרַבָּנִן כְּבָר שָׁתָת. אֲנָן תַּנִּינָן. אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא הָֽיְתָה זָזָה מִשָּׁם. מָאן דְּאָמַר. אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן. מָאן דָּמַר. לֹא הָֽיְתָה זָזָה מִשָּׁם. רַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
רבנן אמרי כו'. השתא מפרש הסדר לתרווייהו דלרבנן כותב כו' אבל כ''ע מודים דמחיקה סמוך להשקייה בעינן כדכתיבי קראי וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים והשקה את האשה וגו':
כר''ש. אתייא דמשכחת לה אליביה דאחר הקרבה מערערין אותה:
אנן תנינן. במתני' לקמן אינה מספקת לשתות עד שפניה כו'. דמשמע תיכף אחר שתיית המים נבדקת:
אית תניי. בברייתא דתני לא היתה זזה משם עד כו':
כר''ש. כדאמרן דכבר מנחתה קרבה ואינה מספקת לשתות עד שהמים בודקין:
רבנן. דהמים אין בודקין עד שתקרב מנחתה ועכ''פ לא זזה משם עד שתיבדק:
הלכה: הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ כול'. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. וּבָאוּ בָהּ. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה. מַה מְקַייֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. וּבָאוּ בָהּ. כּוּלְּהֹן וְלֹא מִקְצָתָן. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם. עַל כּוֹרְחָהּ שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲכָמִים שֶׁאִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב מִנְחָתָהּ. שֶׁהִיא כְשֵׁירָה. וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאִם הִקְרִיב מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהּ. שֶׁהִיא כְשֵׁירָה. מַה בֵּינֵיהוֹן. מִצְוָה. רַבָּנִין אָֽמְרִין. מִנְחָה הִיא שֶׁהִיא בוֹדְקָתָהּ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּיִם אִין בּוֹדְקִין אוֹתָהּ. מַה טַעֲמָן דְּרַבָּנִן. מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וּבָאוּ בָהּ. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וּבָאוּ בָהּ. מֲלַמֵּד שֶׁהֵן מְחַלְחְלִין בְּכָל אֵיבָרֶיהָ. מַה מְקַייֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן. מְלַמֵּד שֶׁכָּל עֲוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ נִזְכָּרִין לָהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מנחת זכרון וגו'. כתיב שהיא מזכרת עונה לבדוק אותה מיד:
ובאו בה. המים המאררים למרים וצבתה וגו' דמשמע אחר שתיית המים תיכף נבדקת:
מלמד שהן מתחלחלין כו'. ולא לומר שתיכף בודקין אלא אחר הקרבה:
מלמד שכל עונות כו'. שעשתה מקודם:
מ''ט דרבנן. דאמרי דאחר הקרבה מיד נבדקת:
המים הן בודקין אותה גרסינן. מיד אחר ששתת כדיליף לקמיה לפיכך הקרבה קדמה:
מנחה היא. דמשמע שהיא בודקת לפיכך צריכה שתשתה קודם ואחר הקרבה תבדוק אותה:
רבנן אמרי. השתא מפרש טעמייהו במאי פליגי דמר סבר והשקה קמא דוקא ומר סבר ואחר ישקה דוקא:
מודה כו'. דבדיעבד מודין זה לזה דאינו מעכב כי פליגי למצוה לכתחילה וקמ''ל דכמו דתנן במתניתין דר''ש מודה לרבנן בדיעבד כן רבנן מודים נמי לר''ש:
ע''כ שלא בטיבתה. לומר דמערערין אותה לשתות אם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה:
ובאו בה כו'. דצריך שתשתה כל המים ולא מקצתן ודייק מדכתיב המים כל המים ולא שתשתה קודם הקרבה:
מה מקיים. ר''ש קרא דרבנן:
ואחר ישקה. יקמץ הכהן וגו' והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה וקסבר האי קרא דוקא כדמפרש ואזיל:
גמ' מ''ט דרבנן ובאו בה. דכתיב בוהשקה קמא ובאו בה המים וגו' ובתריה כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וגו' וקסברי האי קרא דוקא שמשקה קודם שהקריב:
משנה: הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. 14b רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמַּיִם. אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ כְּשֵׁירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מגילתה נגנזת. כדמפרש בגמ':
ומנחתה מתפזרת. היינו שנשרפת על בית הדשן שהיה בעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים דהואיל וקדשה בכלי שרת טעונה שריפה בעזרה:
ואין מגילת' כשירה להשקות סוטה אחרת. דבעינן כתיבה לשמה דכתיב ועשה לה הכהן כל עשייתה לשמה:
המים נשפכין. דכיון דאמרה טמאה אני בדוקה ועומדת היא ומים המרים לא ניתנו אלא לברר את הספק:
מערערים אותה. דדילמא טהורה היא ומחמת ביעתות' קאמרה:
ר''ש אומר כו'. טעמייהו מפרש בגמ':
מתני' היה משקה ואחר כך מקריב. בבבלי פריך הא תנא לי' רישא והקטיר ומפרש דה''ק סדר מנחת סוטה הניף כו' ובהשקאה גופה פליגי בה ר''ש ורבנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source